כתבה בדה מרקר על הסלון מול גבעת נפוליאון

אנחנו מאוד שמחים שהתפרסמה בסוף השבוע כתבה על הבית שלנו ועל סלון התרבות שהקמתי עם בן זוגי יובל. הסלון נפתח ב 2019 ומאז הפקתי יותר מעשר תכניות שונות שכולן נוגעות בנפש האדם, בחיוביות של החיים והטבע, ובנושאים המדברים לכל אחד. כל האירועים בסלון מתאימים לכל גיל, ויש תכניות מיוחדות לילדים ולפעוטות מגיל שנתיים ומעלה. הנה הכתבה מאת קינן ראובני שפרסמה ב-21.10.22 תחת המדור "בית פתוח". צילום: אייל טואג

"האדריכלית אמרה לי שאנחנו משוגעים לגמרי, שאף פעם לא נצליח למכור את הבית, אבל אמרתי שלא אכפת לי". תמר מלזר קרימולובסקי חשבה ששיכון ותיקים ברמת גן היא שכונה זקנה ופלצנית, אבל בית שראתה בה היפנט אותה, ואחרי שנה של שיפוץ הוא נהפך לסלון תרבות. "מסתבר שעשיתי כאן את עסקת חיי. הבית פשוט קרא לי. בשנה הראשונה רק הודיתי עליו"

איך הגעת לרמת גן? "אני במקור מרמת השרון, אבל ברחתי משם. כשהכרתי את בעלי יובל, אמרתי לו שאני לא רוצה לגדל שם ילדים, האוכלוסייה שם יותר מדי הומוגנית לטעמי, ורכשנו דירה ברמת גן. לפני כ–12 שנה הבניין שגרנו בו עבר תמ"א. אנחנו בכלל לא רצינו את התמ"א, כי אהבנו נורא את הדירה ולא הפריע לנו לעלות במדרגות בלי מעלית, אבל בסוף התמ"א ניצחה — והחלטנו לחפש מקום אחר.

"ראינו הרבה מקומות באזור, ופתאום נודע לנו על בית בשכונת שיכון ותיקים בעיר. אף פעם לא חשבתי שאגור בשכונה הזאת, היא נראתה לי זקנה ופלצנית, אבל מהרגע שנכנסתי לחצר הופנטתי ונמשכתי לבית — ובלי שראיתי אותו נכנס לי לראש שאנחנו חייבים לגור כאן. זה יהיה הבית שלנו. מבנה הבניינים בשכונה נוח ומיוחד — הרבה מהם, כמו שלנו, משותפים עם שתי דירות בלבד: אחת בקומה העליונה והשנייה בקומת הקרקע, כשהחצר מחולקת לשתי הדירות. יש לנו שכנים נפלאים, ואנחנו חולקים איתם חצר בת חצי דונם.

"בגלל שאני מוסיקאית שמעלה הופעות וקונצרטים, החלטתי לבנות מקום לסטודיו ולהופעות בתוך הבית. בהתחלה רצינו להרוס את הדירה ולבנות מחדש, אבל השכנים רק סיימו שיפוץ וזה לא היה כל כך אפשרי — אז יצאנו לשיפוץ. מכיוון שאני זקוקה לבמה, היה לי בראש שבא לי לעשות סלון של מוסיקה שמארח עשרות אנשים, ממש מרכז תרבות. השיפוץ לקח שנה, מכיוון שלא ויתרנו והיינו זהירים".

איך עובר שיפוץ של שנה? "ממש ראיינתי קבלנים — באו חמישה ועשיתי להם ראיון עבודה. האדריכלית היתה בת של תלמיד שלי, וידעתי שהיא תהיה מבריקה. שנה שלמה עבדנו יחד, שבמהלכה למדתי קורס צביעה על זכוכית — ומה שציירתי מופיע בכל מיני מקומות בבית. שברנו את כל הקירות ובנינו את הסטודיו, עם התאורה וקירות שקופים, ממש באמצע הבית. האדריכלית אמרה לי שאנחנו משוגעים לגמרי, שלא נצליח אף פעם למכור את הבית, אבל אמרתי שלא אכפת לי, שפה אנחנו נמות. היו דברים שהיא אמרה שאי־אפשר לעשות אותם — אבל אני התעקשתי שאפשר, לא התפשרתי על כלום.

"התוצאה היתה מדהימה. בשנה הראשונה רק הודיתי על הבית. יש לנו שני פסנתרים וכלי נגינה אחרים, והבית הוא כמו קונסרבטוריון. אני באה ממשפחה של סוחרי עתיקות, ולכן יש בבית המון עתיקות, כולל ויטרינה בת 100 שנה מלבנון, ומדפים משילוב של פורצלן ועץ".

מה היתרונות והחסרונות במגורים כאן? "לקנות פה דירה זה חלום, כי המקום הזה ממש כמו קיבוץ — וצמוד לפארק הירקון. יש כאן שקט, ציפורים מכל כיוון, והסלון שלנו ממוקם ממש מול גבעת נפוליאון. זה נס שבכלל קנינו פה בית — כי לא חשבתי שאני רוצה לגור כאן. בזמנו זאת היתה הוצאה מטורפת בשבילנו — אבל מתברר שעשיתי כאן את עסקת חיי. הבית פשוט קרא לי — ונהפך לסלון תרבות. עם זאת, בגלל הקרבה לירקון, יש בשכונה לא מעט יתושים".

מה התובנות שלך מהחיים פה? "הדבר הכי חשוב הוא המרחב האישי — לאן אתה נכנס כשאתה חוזר מהעבודה ואיפה אתה ישן. אסור להתפשר על זה. לא צריך גם להקשיב למעצבים ולאדריכלים — הרבה מההחלטות שעשינו היו בניגוד לעצתם. אם הייתי מתפשרת, חצי מהדברים בבית לא היו קורים. אנשים חושבים לפעמים שהם לא יכולים להחליט, אבל בסוף הם יגורו בבית, לא אלה שמתכננים אותו. הקבלן אמר לי שבחיים לא היתה לו לקוחה כמוני, כי נכנסתי לכל דבר והתערבתי — וכיום אני אומרת על זה תודה".

צלמת: אילת פיינטו
צלמת: אילת פיינטו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך