הידברות בין מתנחלים, דתיים לאומניים וחילונים בסלון מול גבעת נפוליאון

בן זוגי ואני עסוקים כמעט ללא הפסקה מאז נובמבר בפעילות שתקרב את כל קצוות עם ישראל. אנו מאמינים בתקשורת בצורה הישירה ביותר, ללא אג'נדות וללא טכנולוגיה כי לצערי פלאי הטכנולוגיה אינם נתונים הרבה מהזמן בידיים הנכונות. העיוותים, השקרים והמניפולציות שמשתלמות לאנשי אינטרסים שונים ורבים לוקח אותנו למקומות אפלים ולתוצאות הרסניות בימים אלו לחברה ולמדינת ישראל. לפני שש שנים פתחנו את ביתנו לאירועי תרבות ומוסיקה, והנה בעת הזו אני יוצרת מופעים ואירועים שיקרבו לבבות ושימו בצד חילוקי דעות מפלגות. מאז נוב' אני עוסקת במצב הפוליטי במדינה ופועלת דרך "For a Democratic Israel".

אנו לדעתי בהתחלה של תהליך של בניית דמותה, התנהלותה, אופיה וצביונה של מדינת ישראל ולפתח את קשרייה עם המדינות המקיפות אותנו ובכלל עם מדינות ערב והמזרח התיכון. אנו עברנו את לידת מדינת ישראל ותו לאף וגילינו זאת כולנו בשנת 2023 – חלקנו בשנת 2022 ורבים גם לפני זאת. רובנו נרדמנו, שתקנו או התייאשנו. אני חושבת שטוב שזה קורה כעת לפני שהמציאות הדמוגרפית במדינה תיקח את ההחלטות באופן טבעי ותוביל לדעתי להרס כל המפעל הציוני ומדינת ישראל. ישראל אולי איננה צבא עם מדינה, אבל למדינת ישראל חיוני שיהיה צבא. הצבא הוא העם, וכיום חלק הולך וגדל של העם איננו הצבא. חרדים ודתיים לאומניים הולכים ומתרבים לצד כוללים, ישיבות ובתי מדרש שנבנים ונפתחים בקצב מסחרר בין השאר בישיבות תורניות בכל רחבי המדינה. כעת הזמן הנכון להתחברות בין יהודים מזרמים שונים כדי שנחיה בכבוד זה לצד זה ובהכרת עולמם של כל קהילה או זרם. הזמן כעת גם לדעתי בשל להתקרבות יהודים וערבים, והכרה בכך שערביי ישראל הם חלק מאחיהם הפלסטינים. בסוף אנו כאן על אדמת ישראל כעם יהודי אחד ו"נפש יהודי הומייה!". אין לנו ארץ אחרת!

מכל הסיבות הללו, כשיצרו איתנו קשר שלישיית אזרחים מודאגת שיצרה את התנועה בשם "לומדים הקשבה לאומית" התחברנו מיד למטרה הנעלה. המנחה של הערב היה בחור בשם חגי והגיעו אלינו לסלון ביום חמישי ב 17.8 או ל' באב כ-14 אזרחים שרצו לפתוח את ליבם למצב בכדי להבין. פשוט בכדי להבין "משהו" לאור התקשורת המפלגת והמבעיתה הקיימת היום בכל כיוון. להפתעתי, וכפי שהיה בפגישת ההידברות הראשונה, הגיעו אלינו מכל חלקי המדינה ולאחר נסיעות בפקקים – מהשומרון, מהדרום ומהצפון. מתנחלים, דתיים לאומניים וחילוניים התיישבו – רובם הגיעו לבד ומתוך רצון עז להקשיב או להביע את דברם, וחגי עשה הכל ברגישות ובכבוד מקסימאלי לכל אדם. במפגש השני לא נכחו חרדים ולא נכחו כלל ערבים.  

הנה בתמציתיות מסקנותיי מהפגישה:

כולם. ממש כולם סובלים מחרדה. זה השורש שחזר על עצמו עשרות פעמים כמעט מכל משתתף. מתנחלים בחרדה שלא תעבור הרפורמה. בג"צ = "עוד גוש קטיף". דתיים לאומיים: רוצים בעתיד לפוצץ את כיפת הסלע ורוצים שיהיו שנות ממשל בהם הממשלה מקיימת את תוכניותיה לבוחריה בלי התערבויות. חילונים בחרדה מהדתיות הקיצונית ומחוסר הרציונליות המשוועת של הממשלה. אוסיף ואומר שיש בכולם חרדה אך בחלקם אין אפילו מודעות להימצאות החרדה בחייהם ועד כמה היא זו שמפעילה אותם. חיפשתי כהרגלי את החיבורים כדי ליצור את אפקט ה"התחברות" אשר רק אחריה אפשרי לנתב את השיח לכיוון אנו חפצים. ללא ההתחברות אין סיכוי להבין זה את זה.

התחברנו דרך הנושאים הבאים:

1. אהבה עזה לישראל.

2. הרגשה שנכשלנו בחינוך לאחר השואה. היינו צריכים לבנות מדינה על אהבת האחר. חוסר בגזענות ובעליונות של אדם אחד מעל האחר.

3. כולם הסכימו שאיננו מכירים כלל זה את זה. כלום.

4. הסכמנו לחלוטין שאין כמעט שמץ אמת במה שמזינה התקשורת. כל הרשתות החברתיות בעייתיות ללא יוצא מן הכלל ומובלות על ידי אג'נדות כאלו ואחרות.

למדתי מהמפגש יותר על חיי הקהילות הדתיות בהן יש כולל: הוא מרכז הקהילה. לב הקהילה. הןא הגורם המרכזי לעיצוב הקהילה והמשפחה כולה. הכל סובב סביבו. לא היה לי מושג עד כמה תפקידו מרכזי לנשים ולא רק ללימודי הגברים.

אני גם מביאה לכם פה את דבריה של אחת המשתתפות שמצאה לנכון לכתוב אליי אחרי המפגש. היא רצתה להרחיב על נושא חייה:

שלום תמר, אני מרגישה שלא עניתי כמו שצריך אז מנסה לדייק את דברי. חשוב לי באופן כללי להבהיר שהעולם הדתי והחרדי הם עולמות רחבים. ולכן כמו שיש הרבה סוגים של חילונים, כך יש הרבה סוגים של דתיים וחרדים. מה שאני עונה הוא החוויה שלי ונכון בעיקר לגבי. שאלת אם יש לי רב שאני שואלת אותו שאלות –

אני ואישי באופן ספיציפי בחרנו לחיות בקהילה שבמרכזה יש בית מדרש. בחרנו בקהילה הזו גם כי שנינו מאוד מעריכים את העומדים בראשה ואת תפיסת עולמם ולכן בשאלות הלכתיות (בנושאים בהם הם בקיאים ממנו) אנחנו מתייעצים איתם.

בית המדרש אינו מכתיב את חיי הקהילה אלא מנסה לתת מענה לצרכים העולים בה בהתאם לתפיסת עולמו (כך לדוגמא בית מדרש שדוגל בהפרדה מלאה בין גברים לנשים יקיים סעודות משותפות בישיבה נפרדת ובית מדרש שדוגל בגישה אחרת עשוי לקיים סעודות בישיבה מעורבת).

יש שונות גדולה בין בתי המדרש בקשר שבין בית המדרש לקהילה של הלומדים בה, וברמת המעורבות של בית המדרש ושל העומדים בראשו בהחלטות קהילתיות. כרגע מרכזיותו של בית המדרש בקהילה הספיציפית שלנו מתבטאת בעיקר בכך שרוב אנשי הקהילה רואים בו את המרכז (וזה כולל גם משפחות שאיש מהן לא לומד בבית המדרש) ורוצים לחיות יחד מתוך השקפת עולם משותפת, סביב ערכי התורה כפי שבית המדרש מייצג אותם.

מקווה שעניתי על השאלה והבהרתי, מוזמנת לשאול ולמקד אם לא. אגיד גם שבאופן כללי העולם הדתי לא בנוי כולו סביב בתי מדרש. אני לא גדלתי בקהילה סביב בית מדרש ואני לא מכירה אף אחד שגדל כך (הגיוני שבגלל שרוב הציבור הדתי מקדיש את רוב חייו לעבודה ולא ללימוד תורה). אנחנו בוחרים קהילה מהרבה סיבות, אחת מהן יכולה להיות תפיסה דתית חברתית שתואמת את שלנו.

ובכללי על רבנים – בתוך הציבור הדתי יש מגוון מאוד גדול בנושא ההתיעצות עם רב. יש אנשים שיתייעצו על דברים רבים ויתייחסו לתשובת הרב כחוק ויש אנשים שלא ישאלו אף שאלה אלא יבדקו וילמדו את הנושא בעצמם או פשוט יחליטו ללא התייעצות ע"פ תחושה וגישה כללית. חושבת שבאופן כללי רב הוא כתובת אם אנחנו מוצאים רב שאנחנו מעריכים וסומכים עליו (גם שיש לו מספיק ידע וגם שהוא מבין את השיקולים המניעים אותנו ותופס את הדברים כמו שאנחנו תופסים אותם). קצת כמו שאם תמצאי בעל מקצוע מוצלח תחזרי להתייעץ איתו באותו תחום.

אמנם ארוך אבל מקווה שעניתי והבהרתי. מוזמנת בשמחה למקד, לשאול וכו'

לסיכום: אני מאוד מקווה שהממשלה הזו תשרוף את עצמה בחיכוכים ובטירוף אותה היא יוצרת משום שלא מגיעה לממשלה כה מפלגת והרבנית למשול. החברה מדממת מכאב. אנשים בחרדה בכל קצוות המדינה. העם זקוק למדינה ולא מחכה לנו דשא ירוק יותר בשום מקום! אני מקווה שמתוך המצב הזה אנו נצמיח דמויות חדשות עם אתיקה. זו תקוותי.

אני מבקשת מכל אחד שהכתבה הזו מרגשת אותם להגיע לשיחות הידברות שאני רוצה שניצור – אני רוצה מתנדבים שמוכנים שנערוך בביתם שיח שכזה. המחיר אפסי לגמרי והתמורה? מדינה!!! נא שלחו עליי שם, כתובת ופרטי התקשרות. רק פנים מול פנים ודרך העם הנפלא הזה נבנה לכולנו עתיד!

כתבה: תמר מלזר קרימולובסקי