מי חשב שאת השלום שיחלנו לו לא נמצא בגבולות המדינה?!

תמצית: המשבר הנוכחי בישראל ייפתר רק בדרך אחת. דרך יחידה. דרך ארוכה ואולי לא מוכרת לרוב רובו של הגרים על אדמה זו! זו איננה דרך הזקוקה לטכנולוגיה אבל בשנת 2022 – 2023 זוהי דרך שיכולה בהחלט להיות חזקה, טובה ויעילה הרבה יותר דרך טכנולוגיה! זוהי דרך התקשורת זה עם זה. דרך הלמידה זה על זה. דרך ההכרות אחד של השני.

כמעט יום יום בשבועות האחרונים מאז תוצאות הבחירות אני מגלה שצורת המחשבה שלי על המצב בישראל היא שונה. היא הרבה יותר מ"מחוץ לקופסא" והיא מאוד לא ברורה לאנשים איתם אני משוחחת. הדברים ברורים לי כפי שהשמיים הם מעליי והאדמה היא מתחתיי. תיארה את צורת המחשבה שלי בצורה מדויקת אתמול מישהיא שכתבה לי וטסאפ ארוך – אחת ממארגני ההפגנה בה לקחתי חלק פעיל שהיתה בהבימה תל-אביב 17.12.

כאישה לאישה. כשתי נשים האוהבות את הבריות. כענת לתמר…כתבה אליי ענת איטקין: "תמר יקרה, יש לך תובנות רחבות ונכונות על מה שהכרחי ורצוי ומתבקש לתיקון המציאות המידרדרת במדינה שלנו מכל בחינה. ? סילוק התהום שהעמיקה בין שמאל לימין, זה תהליך שייקח שנים רבות , כי "האויב" הוא לצערנו פנימי. הוא חלק מן החברה הישראלית, החלק הקיצוני שצבר כוח עצום מאז רצח רבין, וכעת, בגלל שאנו במצב חירום,  מתמקדים בהווה…התודעה שלך שהיא ברמה גבוהה (תודעה ואינטליגנציה רגשית , אמפטיה ושיקול דעת מוסרית– זה כל הסיפור ליחסי הבנה וקשה בין אדם לאדם)  — כשהתודעה והרגישות לנעשה הם ברמה גבוהה, זה מציף את כל "מגדל הפיקוח" ומנגנוני האזעקה לקום ולהפעיל את כל הרעיונות הטובים לתיקון המצב. ? כשאת יוזמת לשם-כך פעולה עצמאית, הקושי הוא העירבוב בין רעיונות לטווח המיידי, ובין אלו ששייכים לתהליכי תיקון לטווח ארוך (כמו להבין שה"תהום" זה הרבה יותר מהחלוקה לשמאל וימין)  תהליכים שלוקחים שנים ודורשים תכניות סדורות של צוותי חשיבה תכנון וביצוע ועוד ?——– כיחידים  , אין לנו ברירה אלא להתמקד בנעשה בהווה כשהוא מצב-חירום".

ענת המשיכה בהודעתה לניתוח השלט איתו יצאתי להפגין על גשר ההלכה אתמול בשעה 16:00 *ובגינו הותקפתי מילולית על ידי פעילת שמאל נסערת*. הבנתי היטב מדוע הותקפתי אך זו היתה עוד דוגמא לשסע העמוק – שסע בו אנשים מלאי זעם כל כך עצום שהם מתקיפים כמו חיה פצועה כל אדם שמולם. המפגינה תקפה אותי כמו חיה כואבת הנמצאת תחת איום ממשי וקיומי. מדובר באזרחי ישראל הפועלים מתוך אינסטיקסט של קוד גנטי שהתפתח מנסיון החיים של דור אחר דור של יהודים וישראלים. אזרחי ישראל שכבר שנים ללא הנהגה אמיתית. אזרחים שכבר לא יודעים הנהגה אמיתית מה היא.

את ענת איטקין שכתבה לי לא פגשתי מימיי מחוץ למרחב הסייבר. ולמרות זאת, היא מצאה לנכון לתת לי הסבר על השלט שנשאתי על גשר ההלכה. מטרת השלט מבחינתי היתה ברורה כשמש: *זריעת הזרע הראשון למען  עתיד המדינה*  הודעתה של ענת המשיכה: "השלט שהכנת: "לא ימני, לא שמאלני,  ה ג י ו נ י" —– הוא נכון ל"הגיוניים" ששקולי-דעת. (השלט נכון) למי שמבינים מה משמעות "הגיוני".  אבל זה גבוה מידי לתפיסת המונים….שרבים מתוכם אינם יודעים ואינם מודעים לכך שהם "לא הגיוניים"…. ?  זה הקצת שרציתי לומר לך על הרוח הטובה שנושבת בך נותנת בך כוח לעשות כל שבידך למען כולם.  חיזקי ואימצי ותשמרי על כוחותייך ???"

המפגינה המבוגרת שצעקה עליי על גשר ההלכה אחזה בידה שלט עם הכיתוב "די לכיבוש!". השלט היה נראה ישן ובלוי. כאילו היה מעידן אחר בו אין הנהגה עם סמוטריצ'ים ובן גבירים. לא שלא השייך לשנת 2022 בה תכניות מדיניות, חברתיות, כלכליות וצבאיות נעשות בידי פוליטיקאים ש *גדלו ומגדלים משפחות* בהתנחלויות מפוארות. לא תקופה שבה פוליטיקאים מתכוונים להעביר תקציבי ענק לחיזוקם ולהרחבתם של איזורי "הכיבוש". אבל על גשר ההלכה המחבר בין ת"א לר"ג עוד ניסו בשקט צורם לאמר "דיייי לכיבוש". כשהמפגינים הבינו שהם טועים, ושאינני מהווה  איום ואף מתחברת לדעותיהם, הם נתנו לי להפגין לצידם. הם אבל לא חייכו אליי, לא שוחחו איתי מילה, והתעלמו מנוכחותי כאילו אני פגע רע. הפחד והעייפות היתה ניכרת בעיניהם. אני עמדתי בגאווה על הגשר, מנפנפנת יד בהתרגשות רבה לנהגים ומרגישה כאילו אני לבדי עושה היסטוריה. חוויתי באותם רגעים התעלות רוחנית עצומה והרגשתי כאילו יד אלוהים מכוונת ומפעילה אותי. יד המביאה אותי למקום המדויק ביותר עבור עם ישראל. חייכתי חיוך ענק וצעקתי בהתרגשות לעבר כל מכונית שציפצפה למראה השלט שלי. לא הייתי בטוחה אם הצליחו לקרוא בכלל את הכיתוב על השלט, ואולי צפרו למעשה בכעס ולא באהדה. אבל זה לא היה לי משנה. הנפתי את השלט שלי בגאווה ברוח החזקה שנשבה והרגשתי שאני מייצגת את מה שעם י-ש-ר-א-ל כלל איננו מכיר! אני מייצגת את החיבור. את החוזק שבתוכנו. את האהבה לאדם.

מדי פעם היו נהגי מכוניות שהראו לי בדרמטיות את האצבע השלישית וחשבתי לעצמי בעצב: "כמה כעס יכול להיות בנפשו של אדם?! תהיתי אם קראו בכלל את מילותיי או שהכעס בוער בתוכם ויהי מה?! ללא קשר למה כתוב על השלט שלי." עצם העובדה שאינני חוגגת את תוצאות הבחירות – היא בלבד מכעיסה?! כנראה. מה שגם ציער אותי היו הולכי הרגל. פניתי אליהם כשעברו לידי, אבל מעטים מהם היו פתוחים לשיחה קצרה או אפילו למבט אל תוך עיניי. *כולם ללא יוצא מן הכלל מיהרו לאנשהוא ועברו דרך גשר "ההלכה". היו עסוקים בטלפון. ובעיקר היו מנותקים מהמציאות ההולכת וגואשת מחוץ לעולם הסייבר.* אבל חיכתה לי אתמול עוד הפגנה להגיע אליה בשעה 20:00. הפגנה שעזרתי לארגן בשלושה ימים. אצבעות ידיי כאבו משעות של הקלדה על מסך הטלפון הקטן. הקלדתי מאות פוסטים והודעות כדי שידעו כמה שיותר אזרחים על דבר קיומו. ההפגנה אורגנה במהירות הבזק ובצורה הפרטיזנית ביותר – החדשות עברו מפה לאוזן; מרשת חברתית אחת לשניה; מחשבון וטסאפ או אינסטגרם של פעיל זה או אחר שלוחם כעת למען הצדק והדמוקרטיה; ובנס למרות ציפיות לכמה מאות הגיעו כמה אלפי אנשים.

בעלי ואני הגענו להפגנה באוטובוס. כשירדנו ממנו צרח הנהג בקולי קולות: "אתם רואים מי שם? כל מי שמפגין כלל איננו יהודי!". הרגשתי מבועטת למשמע דבריו. כבר התחלתי להריח דם. האינסטינקט החייתי של הנהג החל לפעול למראה השלטים והמוני האנשים, אך הוא פעל על "שום כלום". נהג אוטובוס שספק אם קרא שלט אחד ובהחלט לא קרא את השלט ששמתי על גופי. דאגתי לבחור מסרים שאינם משתמעים לשני פנים כמו שהיה על הגשר ההלכה. בצד האחד רשמתי – "ישראל מדינת כל אזרחיה? דיקטוטורה הגיע(ה)!" ועל צידו האחר היה רשום: "למה לבחור בין דת להשכלה?!"

הביטוי באנגלית להטיף אל מול המקהלה – "פריצ'ינג טו דה קוואייאר" – לא יכול להיות מתאים יותר לתיאור הערב:המון של אלפי אנשים המטורפים ממש מעתיד המדינה התאספו בשארית כוחותיהם וכנגד כל הסיכויים לאמר את דבריהם במה שנראה להם כמו חלום בלהות. לא מדובר בתוצאות בחירות כמו שמדובר בסיוט שאילו אחד ממייבשי הביצות בארץ ישראל או אחד מלוחמי האצ"ל היה קם לתחייה הוא היה ללא ספק משפשף את בתדהמה למראה הבניינים הגבוהים של רמת גן ותל אביב. הוא היה לבטח מבועט למראה נהג אוטובוס ציבורי יהודי שאומר לנוסעים שהמון המפגין בחוץ הוא המון של אנשים "שאינם יהודים"?!

האם זוהי אנטישמיות של יהודים? האם אלו יהודים אנטישמים? סיסמאות אנטישמיות במדינת היהודים? סיסמאות אנטישמיות של יהודים בארץ ישראל? היתכן דבר שכזה???!

אדלג כעת על מה ששמעתי וראיתי בהפגנה. אולי מספיק לספר שפגשתי אנשים נפלאים אך מותשים. עייפים וזקנים. הגיל הממוצע היה לדעתי 70. המחשבה שהפגנה שכזו תחזור על עצמה היא לא מחשבה נעימה כי הדברים שנאמרו היו כה קשים, כואבים אך היו לצערי עובדות שהתקשיתי לעכל. לא היתה בהפגנה כל התלהמות או סיסמאות ריקניות. היו בה כאב עצום של עם מוכה תדהמה מכמות השקרים, הרמאויות, הגזילות, חוסר הצדק המפלצתי ובעיקר גודל הזילזול וחוסר הכבוד של מנהיגינו לעתיד בפסקי דין שנכתבו על ידי בתי משפט של מדינת ישראל. האם באמת ניתן לאמר שמה שכתב שופט במדינת ישראל בשנה זו או אחרת הוא הבל הבלים? שקר וכזב? טקסט חסר כל משמעות? מסתבר שכן. לא רק שאפשרי – זה נעשה בלי שום בושה לאורך שנים ארוכות וכעת. אנשים מתלוננים על בתי המשפט בישראל? הם כבר מזמן נהרסו! זה לא קרה בשנת 2022 או 2023. זה קרה כבר שוב ושוב במשפטם של נבחרי הציבור שלנו. לפסקי הדין ולמילות השופטים שהתמנו במדינה דמוקרטית בשם ישראל מסתבר שיש מילים ריקות מכל משמעות עבור הכנסת ועבור גדול מהציבור הישראלי. כעת אני מבינה יותר טוב מדוע יש לנו כל כך הרבה עורכי דין במדינת ישראל. מלבד השקרים והפשע. האלימות והרוע. יש גם טחינת מיים ממושכת בבתי המשפט בישראל.

אפילו חילונית כמוני שאיננה בקיאה בסיפורי התנ"ך זוכרת את סיפור יוסף וכותונת הפסים.וכך קר שבלילה אחרי ההפגנה חלמתי חלום פנטסטי: חלום בו נסעתי עם משפחתי לבקר בהתנחלות. עליי לציין שמעולם לא חפצתי לבקר בהתנחלות. לא חשקתי לבקר במקום שטוף דם. אני אדם רגיש ביותר ואינני יכולה לשאת את הריח של דם. אני מריחה דם כמעט מכל פיסת אדמה בארצנו. באיזור המרכז – היכן שאני גרה ברמת גן – האדמה בוצית מאוד לאורך הירקון. אולי מסיבה זו נעים לי להתגורר שם. הדם שאני מריחה היה שם מלפני מלחמת העולם הראשונה וריחו כבר לא חזק כל כך.

בחלום נסעתי להתנחלות יפהפיה. המארחת שלנו – אינני זוכרת מי היא בדיוק היתה – הראתה לנו מתוך חלון מכוניתה איזור ירוק עם גבעות ועליהם בתים צפופים זה לזה. מרחוק הבחנתי במה שנראה כמו מערכת של מקלטים או מנהרות שנבנו מתחת לבתים אך מעל האדמה. המארחת הסבירה לנו שבנו את המערכת הזאת למילוט מהיר של התנחלות שלמה. בהיותי אשת חינוך רציתי מאוד להגיע לבית ספר. התעניינתי לראות מה לומדים הילדים בהתנחלות, ושם הייתי מופתעת: בית הספר אליו הגעתי היה לבן, נקי ורחב, עם כיתות לימוד קטנות ומלאות בבנים ובבנות. היה שקט שם בזמן ההוראה. באחת הכיתות היה שיעור ערבית שלימדה מורה צעירה עם שביס. בכיתה אחרת לימדו מתמטיקה, ואחת המורות אמרה לי שהיא נרגשת להתחיל נושא חדש וניסיוני בבית הספר. לצערי אינני זוכרת מה היה הנושא אבל בחלומי עברו בי גלים של תקווה והתפעלות לשמע דבריה. הילדים בכיתות הקשיבו למורים. הם לא צעקו ולא התפרעו, ושררה שלווה דווקא שם בהתנחלות שבחלומי המוזר.

שלא כיוסף, אינני זקוקה לאדם שיפענח את חלומותיי: המצב אליו נקלע כעת העם הישראלי והלאום היהודי לא ייפתר על ידי אלימות. הוא גם לא ייפתר על ידי הפגנות. והוא לא ייפתר גם דרך בתי המשפט. אנחנו טוחנים מיים זמן רב מדי!!!!

המשבר הנוכחי ייפתר רק בדרך אחת. דרך יחידה. דרך ארוכה ואולי לא מוכרת לרוב רובו של הגרים על אדמה זו! זו איננה דרך הזקוקה לטכנולוגיה אבל בשנת 2022 – 2023 זוהי דרך שיכולה בהחלט להיות חזקה, טובה ויעילה הרבה יותר דרך טכנולוגיה! זוהי דרך התקשורת זה עם זה. דרך הלמידה זה על זה. דרך ההכרות אחד של השני.

אני זקוקה לאנשי מקצוע לצידי:

מתכנתים

אנשי הייטק

אנשי שיווק ומדיה

קוצ'רים

פסיכולוגים

פסיכיאטריים

אנשי חינוך

מי איתי???! כיתבו אליי למייל melzer.tamar@gmail.com

אנחנו נעשה את כל מה שדרוש עבור מדינת ישראל!!!