התנועה למען ישראל דמוקרטית – ישראל לעם כולו!

עם ישראל האהוב,

לפניכם כתבה על הפגנה של חרדים מה- 31.12.2011. לפני 12 שנה: תסיסה ושינאה עזה כלפי חילונים וכלפי הממשלה. ראו את הפחד מפני המגזרים שאינם חרדים ובעיקר מפני החילונים. ראו את השימוש בטלאי הצהוב שלא יכול להדגיש יותר את הקרע. כעת – ימים לפני יום הזיכרון לשואה – אינני יכולה להיות יותר מוטרדת מהעובדה שכך בחרו להפגין חרדים. האם כבר אז היתה האיבה כה עמוקה שהמארגנים מצאו לנכון להשוות יהודים חילונים לנאצים? לקריאת הכתבה המלאה על ההפגנה לחצו על הכפתור

(צילום: נועם מושקוביץ)

ומה עשינו במדינה בעקבות צעקת החרדים? מישהו זוכר את ההפגנה הזו? לדעתי התעלמנו מכוחם ומדבריהם של החרדים. בעיקר התקפלנו שוב ושוב ללא הבנה אמיתית או שיח עמוק וכנה על משמעות הכעס והשינאה שרק הלכה וגברה באוכלוסיה שרק הולכת ומתרבה.

בעוד אנו ממשיכים לזעוק על ביבי ומשפחת המלוכה של נתניהו, ובעוד אנו מוחים נגד הרפורמה כשכבר, רבותיי, היא כאן…בזמן ששנים מתריעים בכירים שונים במוסדות החינוך, המשפטים והכלכלה. אנו לא עשינו כלום. שתקנו ובהחלט שלא יצאנו לרחובות. חלק קטן מאוד המשיך שנים במחאות נגד הכיבוש כשהוא מבחינת רוב האוכלוסיה כיבוש שכלל לא קיים. "איזה כיבוש?" אומרים רוב העם. "איזו דיקטטורה?" אומרים גם כעת לעניות דעתי רוב העם.

למעשה מאז תחילת ההפגנות אנו סוף כל סוף מוחים על ההשלכות ארוכות השנים של הקיצוניות הדתית. אבל אנו נמצאים למעשה כמה צעדים מאחור. ההחלטות, המגמה הכללית שנלקחה על עתיד המדינה והכיוון כבר נראה שהוחלט מזמן ובשקט. אנו מפספסים את המחאה האמיתית שצריכה להתרחש היום – המדינה כעת במסלול של אסון לאומי. אנו הופכים כעת – עכשיו – למדינה ענייה, בורה, גזענית, אלימה ושסועה שהורסת את עצמה! אנחנו זקוקים כעת בחלון ההזדמנויות שנותר בתקופה הזו בלבד לשאוף כולנו למדינה לעם הישראלי כולו. ישראל היום – בדיוק כמו כל התחזיות ששללו המונים ובמיוחד אלו הזועקים לשמאל לקבל את תוצאות הבחירות – למדינה יהודית קיצונית, אלימה, חסרת אופק מדיני או מוסר. הלוקה בחסר בזכויות לנשים, לעניים ולנזקקים.

להשתתפות בערב בנושא בניית המדינה יחדיו עבור העם כולו – עבור כל העם היהודי על כל גווניו ועבור כל עם ישראל – אתם מוזמנים ביום ראשון ה 16.4 בשעה 20:00 למפגש ברמת גן. להרשמה ולפרטים הקישו http://www.flute.co.il/music-lounge ובחרו מהתפריט את אירועי הסלון מול גבעת נפוליאון.

לפני כחצי שנה הקמתי יחד עם קבוצת אזרחים את "התנועה למען ישראל דמוקרטית" ואנו חוברים יחדיו עם רעיונותיה של חדוה טרגר והתנועה לאזרחים. אתם מוזמנים להשתתף בערב החשוב הזה שיתקיים בסלון ביתנו.

2 תגובות

  1. מדהים, הדברים שנכתבו בכתבה כל כך נכונים. זו המהות של המפגש שלי כבת לניצולי שואה במפגשי עם קהלים שונים בארץ. צוואתה של אמי, לפני מותה, "שמרי על המשפחה ועל המדינה". היום, אני מבינה למה היא לא הזכירה את החברה כי החברה חולה בשנאה, שיסוע והפרדה שגורמים אינטרסנטים ניצלונאת חוחשתה והפכו אותנו, את האזרחים לשקופים ומנוצלים. זה הזמן שבמו ידינו נבריא עצמנו. זה מה שהוביל אותי כבת לניצולי שואה להקים את תנועת האזרחים שיעודה לבנות מערכת הפעלה יישומית לטובת החברה. המדינה הוקמה ועתה עלינו לעבוד על עצמאותה, לא עוד משואה לתקומה אלא משואה לעצמאותה של מדינת ישראל. כפי שתמר כתבה : "אנחנו רוצים מדינה לעם היהודי! וישראל כעת בפירוש לא המדינה הזו. כיום, ישראל הפכה כבר למדינה יהודית קיצונית אלימה חסרת אופק מדיני ומוסרי. חסרת זכויות לנשים, לנכים, להלומי קרב, לעניים לנזקקים ולדור הצעיר. דרך התנועה למען ישראל דמוקרטית שהקמתי לפני חצי שנה אני רוצה שנתקדם בצעדים נחושים ובמטרה לשמור על אדמתנו עבור העם היהודי כולו ועל כל גווניו. ההסתה עברה כל גבול ועלינו להתקדם הלאה". ואני אוסיף – "ניתן לחלום ולעצב את המקום היפה ביותר בעולם, אך נדרשים אנשים כדי להפוך את החלום למציאות". ד"ר חדוה טרגר

    1. דמעות זולגות מעיניי. לא יכולה להיות מטרה יותר חשובה לעם שלנו. לא יכולה להיות מטרה יותר נחוצה, חיונית וחשובה בעת הזו. הכעס והשינאה רק מעוורים ופורצים כעת בצורה הרסנית. חייבים לפעול תוך כדי חשיבה כוללת. אנו עם אחד – עם פצוע מכל כיוון. בואו נודע בפצעים. לכולנו הפצעים מדממים כעת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

היופי והכיעור שבאנושות

תמיד מפתיע אותי מחדש כמה קרובים הם הפכים. מערכת היחסים העדינה הזו שבין כעס לשמחה, מלחמה ושלום, שקט ורעש. תמיד יש בין השניים קשר גומלין, והאחד איננו נוכח ללא השני.

המשך קריאה »