גלריה לורן

ישראלית שנדלקה על אהיל באירלנד

קרה לכם שנדלקתם על אהיל?! זה בדיוק מה שקרה לי בדבלין. ראיתי אהיל שנראה לי מתאים למנורה בביתנו. המנורה לא עשויה מזהב או מאוד עתיקה, אבל מיוחדת בעיני ותמיד לא נראתה מושלמת עם אהיל ישן מאוד שהיה עליה.

אני כבר שומעת באוזני קורא שאומר לי: "זאתי מכירה את דרום ת"א?!"…אז ככה: בדרום תל אביב יש בהחלט המון חנויות למנורות ולאהילים. אבל רחובות שלמים של חנויות עם המון מיני מנורות ישנות וחדשות במחירים מטורפים. אבל סליחה – כזה אהיל ספק אם הייתי מוצאת שם. מניסיון אני אומרת לכם! שלוש שנים ניהלתי את חנות העתיקות של הוריי שהיה קרוי על שמה "גלריה לורן" והיה ברחוב סוקולוב 83 ברמה"ש. אחת השאלות שחזרו על עצמם מלקוחות בגלריה היתה: "איפה משיגים אהיל?" והייתי עונה להם ככה בעצב "בדרום ת"א או בשוק הפשפשים" אבל ידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי למצוא אחד עתיק ויפה במצב טוב. פעם הזמנתי כמה אהילים למנורות בחנות, אבל סגנון המנורות היה מודרני, ולמנורה שלי ידעתי שצריך אותנטיות. האהיל שראיתי בדבלין היה נראה לי שיתאים בול בסגנון, במידה ועלה רק 2 יורו בחנות של דברים משומשים.

אז האהיל היה על ברכיי בנסיעות באוטו כי הוא לא נכנס לבגז' הרכב השכיר שהיה מלא במזוודות. אמרתי לעצמי שאנסה להעלות אותה למטוס יחד עם שני אהילים אחרים שגם חטפתי משם. אם לא יתנו לי להעלות אותם…אז לא יתנו. אבל אנסה. כשהגענו ביומנו האחרון לנמל התעופה בדבלין החזקתי את שלושת האהילים בשקית נייר גדולה פתוחה שהחליפה את שקית האשפה השחורה שנתנו לי בחנות. חשבתי ששקית האשפה תעורר יותר מדי תהיות ושאלות. היתה לנו טיסה דרך תורכיה וידעתי שפעמיים אני צריכה לקוות לטוב מצד עובדי חברות התעופה. כבר הכנתי לי סיפור קורע לב לדיילים: "האהיל עבור מנורה שהיתה הכי יקרה ללב אימי המנוחה…". הסיפור איננו שקר, ובהחלט חשבתי שיצבוט את ליבו של כל עובד שלא יתיר לי להעלות את האהילים על המטוס. 

אבל הכל עבר פיקס! נתנו לי להעלות את האהילים יחד עם נבל קטן ותיקים מלאים באביזרים איריים צבעוניים לאירועי ילדים בסלון התרבות שלנו. הדיילות התורכיות חשבו שהאהיל הוא בכלל כובע מפואר ?. כולם רצו להבין מה זה, ולאחר שהסברתי שאהיל כזה אי אפשר למצוא בישראל חייכו והסכימו שהוא מהמם. הדיילים אפילו שמרו לי אותו בזמן הטיסות כי האהיל היה גדול מדי לתא מעל המושב. אולי אחד מהקוראים פה היה בכלל בטיסה שלי? מה שבטוח – כולם בהו באהילים ואחד הדיילים אמר לי: "דבר כזה עוד לא ראיתי בטיסה!"

והנה היום האהיל הגיע בביתו החדש.

האם היה שווה את הטירחה? בהחלט!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך