הכרתי את הרב פרל דרך נפלאות הטכנולוגיה – באחד מאין ספור דפי הפייסבוק. כבר מעל שנה שאני עוקבת אחרי פוסטים שמפרסם כבוד הרב, ובכל פוסט אני מרגישה את החיבור שלו עם האנושיות שבאדם. חיבור עם הרגישות של נפש האדם ועם הפתיחות לעולם המודרני והעכשווי בו אנו חיים. מאוד קל להתחבר לדברי הרב פרל כי הם כלל אנושיים, וכששמעתי שהוא הרב הראשי של ישיבה — ישיבה בה מתקיימים לימודי אמנות ומוסיקה לצד לימודי התורה הסתקרנתי להבין יותר. ראשית כל עצם העובדה שלימודי האמנות מתקיימים בישיבה הפתיעה אותי כי עד כה לא הכרתי דרך חינוך שכזו במגזר הדתי. אני מכירה דתיים וחרדים המנגנים, אך לצערי נראה שלרוב הם אינם מגיעים ללימודים פורמליים או יסודיים במוסיקה. בקונסרבטוריון גבעתיים בו אני מלמדת חליל עוד לא נתקלתי במשפחה דתית בקרב תלמידיי. לימדתי בעבר בחור חרדי שחזר בשאלה אך הוא התקשה מאוד בשיעורים בגלל היותי אישה ומהר מאוד הוא הפסיק להגיע. צר לי על הנתק בין החברה הדתית והחילונית, ועוד יותר צר לי על המצב כשהוא כל כך ניתן לשיפור ולבנייה כאשר מתמקדים בהסתכלות על נפש האדם.
מוסיקה היא דרך חיים. ביוון העתיקה הבינו את חשיבותה של המוסיקה ואף התפללו לאל אפולו שייצג את כוחה. יכולת הצלילים לגעת בנו, לרפא ואף לשנות מציאות כגון גשמים ליבול, פוריות האישה ועוד יכולות שאנו רואים שמייחסים למוסיקה בכל תרבות עתיקה או שבטית. אני מודה שבכל ביקור שלי בכותל המערבי אני מרגישה מוסיקה. אני שומעת את קולות הלוויים, ואני נרגשת לחשוב איך נשמעו הטקסים בבית המקדש כשהוא עמד שם לפני חורבן בית ראשון ולאחר מכן חורבן בית שני.
כאשר קיבלתי הזמנה מהרב פרל להגיע לערב מגמה של תלמידי הישיבה – צעירים מכיתה ז' ועד י'ב – החלטתי לבוא ולהאזין. כמורה לחליל, אשת חינוך ואדם שהמוסיקה היא מרכז חיי רציתי לראות האם אפשרי ללמוד תורה, לימודי ליבה ולהכניס אל תוך מערכת השעות גם לימודי מוסיקה. בהזמנה הדגיש הרב שיש תכנית מעניינת ומגוונת בקונצרט, ולא הייתי בטוחה לגמרי למה הייתה כוונתו. אך בהחלט כשהגעתי לערב לא ציפיתי שאצא ממנו עם כל כך הרבה תובנות לא רק על לימודי מוסיקה במגזר הדתי אלא גם על החברה שלנו בעת הזו.
ערב המגמה נערך באותו האולם בו שרה וניגנה בתי כאשר למדה בתלמה ילין. היא סיימה רק לפני כשנה את לימודיה במגמת הג'אז – לימודים אינטנסיביים שכללו גם לימודי 5 יחידות מתמטיקה ופיזיקה. המקצועות העיוניים התפרסו על 3.5 ימים בלבד כי יומיים שלמים הוקדשו ללימודי הג'אז: תיאוריה, היסטוריה, אלתור, מקהלה, הרכבים ועוד ועוד לימודים תאורטיים של הלחנה, תזמור הרכב א-קפלה, ביט-בוקס ומה לא. כשבתי ניגשה לבחינות הכניסה לתלמה ילין האופציה היחידה מבחינתה הייתה תלמה ילין. היא שאפה למקום הטוב ביותר ללימודייה, ואילו לא הייתה מתקבלת היא תכננה ללכת למגמת מדעים. שאר מגמות המוסיקה שהכירה לא עניינו אותה – תלמה או תלמה. למזלה היא התקבלה. והנה, ביום ראשון השבוע ישבתי בקהל מול נערים מגיל בר מצווה ועד סיום התיכון, חובשי כיפות המסורים גם למוסיקה. הצלילים, ההרמוניות וכשרונם ניתנו להם הרי מידי הבורא, ואני חייבת לאמר שהריכוז והטוטאליות שראיתי על הבמה בקרב הנגנים הייתה מרשימה ביותר ומרגשת.
שמעתי את התלמידים מבצעים יצירות — בהחלט כפי שהבטיח הרב פרל – מגוונות! ממוסיקה מודרנית וא- טונלית לישראלית, ג'אז וקלאסי. זימרה, הרכבים קאמריים קטנים וגדולים ותזמורות. הרכב ביג בנד, ניגונים של שם טוב-לוי ומוסיקת כליזמר. ואני חושבת שנקודת השיא עבורי בערב הייתה המנגינה של אקווריוס מתוך המחזמר "שיער". שמענו מוסיקה ממחזות זמר וגם התרשמתי מרמה גבוהה של הלחנה בקרב התלמידים בישיבה. היה ברור שתלמידים אלו לא קיבלו רק כמה שעות בשבוע של לימודי מוסיקה, ולאחר שיח בסיום הקונצרט למדתי שכמו בתלמה ילין, לימודי המוסיקה בישיבה התפרסו על גבי יומיים בשבוע.
אחת הסיבות שהביאו אותי לקונצרט היו כדי לראות מי מלמד צעירים מוסיקאליים בישיבה? דאגתי שמה אולי התלמידים אינם זוכים לרמה הגבוהה ביותר…וגם כאן הופתעתי מאוד. המורים במגמה היו אנשים שבחלקם היו מוכרים לי מעולם החינוך המוסיקאלי שבשאר המוסדות המכובדים במדינה – ראש מגמת המוסיקה הוא דני דונר. ההרכב הקאמרי ולימודי הקומפוזיציה נלמדו תחת מנצח תזמורת המהפכה – רועי שפירא . היה ברור שהושקעה בתלמידים הללו מחשבה רבה בכדי להעניק להם את הרמה הטובה ביותר, והתוצאה אכן הייתה של ערב מרשים ביותר. נותר לי רק לאחל שאחד ההרכבים יצא ביום מן הימים לסיבוב הופעות בארץ או בחו"ל וייצג את המדינה למשל בנגינת כליזמר…התגאיתי לשמוע את הצעירים מנגנים מוסיקת כליזמר תחת ניצוחו המלהיב והסוחף של יונתן סידר עם גרוב ואותנטיות ממש כאילו זו הייתה הפעם הראשונה שבה נשמעו מנגינות שכאלו בישראל. ואכן – אינני משוכנעת שיש בארץ עוד הרכב של צעירים המנגנים כליזמר ברמה שכזו? אשמח לתגובותיכם, ואשמח שתפיצו את דבר כיומה של הישיבה המצוינת הזו. כמוסיקאית וכאישה השואפת לאיחוד עמנו, ולישראל חזקה עם גאווה לאומית ויכולת הכלה של האחר והשונה, אני חושבת שעלינו לקחת כדוגמא את הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן. חברה איננה יכולה להתקיים ללא יצירה ואמנות. כשיש תשוקה שכזו ליצור ולנגן בנוסף לאמונה באלוהים אין דבר שלא ניתן לעשות כעם. האחד לדעתי שזור ומחובר לשני: בחלל הענק והמהדהד של בית המקדש ניגנו בנבל, כינור, חליל ובתוף. הלוויים זימרו. ובכל תרבות המוסיקה היא חלק משמעותי בדת ובטקסיות. תרומתם של המורים במגמה ראויה בהחלט להערכה רבה. מנהל המגמה דני דונר ושאר הצוות של הישיבה פועלים לבניית הדור הבא תחת גישתו הרגישה והמגשרת ביותר של הרב בני פרל. כן יירבו!
הנה מספר סרטונים מהערב וכן התכניה – להנאכתם.
2 Responses
תודה רבה על הפוסט הנהדר והסקירה שעשית.
בישיבה תלמידים מקבלים יחס מיוחד ופיתוח יצירתיות חשוב לישיבה. מורים במגמת מוזיקה כולם בוגרי אקדמיה. בישיבה יש גם מגמות אומנות נוספות.
תמר, תודה רבה שטרחת והגעת לקונצרט ועל נוכחותך בו.
תודה רבה, דיאנה. היה עבורי ערב כל כך יוצא דופן, ויש עוד הרבה שיכולתי לכתוב…אבל מה שכאן ציינתי היה לי חשוב לאמר מתוך אהבתי למוסיקה, לעמנו ולמטרת איחוי החברה במדינה. כל כך חורה לי המצב. כשתוקפים אותנו אויבים מסוכנים מבחוץ ופה בפנים יהודים מתקוטטים זה עם זה. אני מודה לרב פרל שבקשר עימי בפייסבוק ומצא לנכון לעשות את החיבור אותו ערב ביננו. שרק יצליחו צעירינו בכל בחירותיהם ומשאלות ליבם.