בשבת הזו בילינו עם שתי בנותינו בצפייה בסרט. תמיד שמעתי על "המופע של טרומן" (1998) אך לא יצא לי לראות את הסרט בעבר. אני זוכרת היטב את ההדים והשיח שהוא עורר, ושמחתי היום שמצאנו סרט ששתי מתבגרות רוצות לראות עם ההורים הממש לא קולים, מבחינתן…
מלבד העובדה שג'ים קארי שחקן אהוב עליי, הסרט אקטואלי ביותר לימינו. הכמעט שעתיים של צפייה עברו לי כמו שעה קלה. 24 שנים עברו מאז יצא הסרט ונראה שהנושא המרכזי שבו הפך כמעט לנורמה כיום – נושא ה"פייק", התיעוד ברשתות החברתיות, תכניות הריאליטי, החדירה לפרטיות והרצון של כלל החברה להביט אל תוך חייהם הפרטיים והאינטימיים של אנשים זרים לחלוטין. במקרה של קארי – תינוק שנולד אל תוך עולם שכולו סט צילום לתכנית ריאליטי מתמשכת לאורך חייו.
אני לא חושבת שעשיתי פה ספויילר (תקנו אותי ואשנה קצת את מה שכתבתי!), אך אחד הדברים עלו עבורי גם כן מתוך הסרט הוא נושא שמתחיל להיות רלוונטי כיום ויהיה יותר ויותר רלוונטי בעתיד: מה הוא המקום הבטוח יותר – מרחב המציאות או מרחב הפייק שנוצר למטרת שעשוע או סיפוק הקהל? התשובה בהחלט מעניינת, בעיקר כשעולמנו הופך למסוכן, דימיוני וסייברי יותר מיום ליום. אנו חיים בעידן שבו אפשר כמעט 24/7 לחוות הרפתקאות בתוך תכנית מחשב כדמות וירטואלית דמיונית. ילדים יכולים "לגדל" חיית מחמד וירטואלית, וסקס אפשר לעשות גם עם רובוט בדמות חייזר (קראתם את הארץ בסוף השבוע?!). אני כבר תוהה מה היה קורה לטרומן אם הסרט היה מתרחש בשנת 2022 והוא היה עסוק יותר במחשב? חמיצר אולי כבר יפתח את הנושא הזה הלאה (:
ורק לסיום, אם מישהו קורא פה ותוהה מה הקשר בין כל מה שכתבתי פה לחלילנית המלמדת חליל גם וירטואלית, עושה מופעים בסלון ביתה, כותבת ספרים ויוצרת סדנאות? אז אכן יש קשר, ואפילו קשר חזק. סדנאות מנגינת החיים שיצרתי הן רלוונטיות וחשובות לעתיד ילדנו. האינטראקציות המרובות שיש לנו כבר בין העולם האמיתי והמדומיין רק ילכו ויתרבו, וחשוב עוד יותר שנדע מי אנחנו ומה אנו רוצים להיות בתוך כל רבדי העולמות בה אנו חיים. תפקיד ההורים חשוב מאי פעם, ותפקיד המורים ואנשי החינוך חיוני עוד יותר. מערכת החינוך חייבת להתקדם ולהתחדש, וצריכה להכיר וללמד גם בעולמות שמחוץ למציאות. הסדנאות שיצרתי והספר מנגינת החיים נמצאים בדיוק בצומת הנכונה.