רציתי מאוד ליסוע לאירלנד עם משפחתי עוד לפני הקורונה. תיכננתי את הטיול ודברנו עליו רבות בבית בהתרגשות רבה. תיכננו לשחק בפאבים משחק קלפים נהדר אותו למדתי מבעלי לשעבר – משחק בשם קריבידג' שהייתי בטוחה שמקורו באירלנד. ואני גם רציתי לקנות חליל אירי שישדרג את המופע שיצרתי יחד עם חברי יונתן סוויסה – מופע בשם "דרואידים ומכשפות". בקיצור – נסיעה חלומית שנדחתה בשלוש שנים בעקבות המגיפה. כשהגיע חודש אוק' 2022 וכולנו איכשהוא היינו בריאים וללא תסמינים, ארזנו את המינימום הנדרש למזוודות למטוס, לוח קריבדג' ושתי חפיסות קלפים, והמראנו לאירלנד. לא היינו צריכים להתעכב באיסוף מזוודות ויכולנו ישר להיכנס לאוטו מושכר ועלינו על הכביש נלהבים להתחיל את הטיול. זאת אומרת…עלינו על הכביש בצד שמאל ובאוטו עם הילוכים – הרפתקאה שבן זוגי מחכה לה תמיד בחופשות.
היתה לי רשימה עם שמות של שלוש חנויות בדבלין בהם מוכרים חלילים איריים. לפני הנסיעה המקורית שתוכננה התחלתי להיכנס לרשתות החברתיות ולפטפט עם נגני חלילים איריים, וחבר אחד בלט בקבוצות האלו. מישהו שהגיב יחסית הרבה לפוסטים ועם תשובות מעמיקות – שמו ג'ם האמונד. בזמנו התכתבנו, וכעת לקראת הטיול באוק' שוחחנו בשיחת וידאו ארוכה בה הוא בהחלט חלק איתי המון מידע מעניין. בין השאר למדתי שעסק החלילים האיריים מצליח כל כך באירלנד, עד כדי כך שיש המון בוני חלילים איריים וחנויות של כלים אתניים. האירים אוהבי מוסיקה, והם כמעט מתנצלים אם במקרה הם לא מנגנים בכלי. הם קונים כלי נגינה, וכנראה שגם התיירים קונים כלי נגינה מסורתיים. מעולם לא ראיתי חנויות מוסיקה כל כך מלאות באנשים. מוסיקה התנגנה לה כמעט בכל פינה בה הלכנו – חלקה חיה וחלקה הושמעה ברמקולים מתוך החנויות. נראה היה שהכלי הנמכר ביותר באירלנד הוא החלילית האירית שמאוד קלה יחסית לנגינה. היא נמכרת במחירים מצחיקים של כמה יורו ועד כמה מאות יורו, תלוי בבונה ובחומר ממנו החלילית עשויה.
ג'ם מקבוצות הפייסבוק סבר שהכי טוב עבורי – כחלילנית מקצועית ונגנית חליל בארוק –לקנות ישירות מבונה חלילים. כך יוכל להתאים לידיי את מיקום החורים על הכלי או לשנות משהו אם לא אהיה מרוצה מהחליל. אלא שלפני הנסיעה התמהמהתי ולא קבעתי שום פגישות מראש עם בוני חלילים. לפי ההערכות של ג'ם סיכויי למצוא כלי טוב היו לכן קלושים למדי. הוא גם הזהיר אותי שהרבה מהכלים בחנויות מיוצרים בכלל בפקיסטן, ומביש שהם נמכרים כחלילים איריים. לכן כשהגעתי לחנות בדבלין בשם "גנדרבה לוקה" לא הייתי אופטימית במיוחד. ניסיתי שם חליליות איריות וכמעט אחת אחת נשמעו לי מאוד לא נעימות. הצליל היה אוורירי יתר על המידה ברובם לטעמי, והמחירים הגיעו בקלות גם 250 יורו. שמתי לב שחלילית אחת שמצאה חן בעיני עלתה כמאה יורו ודווקא אחרת שעלתה פי שתיים לא נשמעה לי כלל טובה. הבנתי מהר מאוד שאין קשר בין האיכות למחיר, ובעיקר זה תלוי בחמדנות בעל החנות ובחוזה שלו עם הספקים השונים, שכנראה מפקיסטאן. כשניסיתי את החלילים האיריים – כשישה שהיו בחנות – הייתי עוד יותר מופתעת. חלילים שמחירם קרוב ל-800 יורו היו מאוד לא מכוונים ותהיתי מי בכלל קונה כלים כל כך גרועים. ולעומת זאת חליל אחד עורר את תשומת ליבי. זה היה כלי כבד – הכי כבד מתוך השישה. הוא היה בצבע שחור, וסברתי שזה מעץ אפריקאי. אך המוכר אמר לי להפתעתי שהחליל עשוי מפלסטיק. הכלי הזה דווקא ניגן, וניגן טוב! מחירו היה 370 יורו והיה כתוב עליו סיאוג – חברה שראיתי שגם מייצרת את החליליות האיריות שנשמעו לי טוב יחסית בחנות. זה רק היה היום השני שלנו באירלנד, וחששתי לקנות את החליל ללא שום התייעצות עם ג'ם. החלטתי שאמשיך בחיפושים מחוץ לדבלין, ואולי בדרך חזרה בסוף הטיול אוכל לקנות את הכלי הזה אם לא אמצא משהו אחר עד אז.
המשכנו מדבלין המקסימה בנסיעה לגלוואי, שם גם היו כמה חנויות מוסיקה שרציתי לבקר. זה היה סוף השבוע, והגענו לעיר חוף יפהפה. אבל מהר מאוד גיליתי שרוב החנויות ברשימה שלי סגורות בשבת וביום ראשון, ובהחלט שהיה מאכזב להיווכח שיש רק חנות אחת פתוחה. ארבעה בוני חלילים מקומיים שניסיתי לתפוס התנצלו כולם שהם בחופשה לוויקאנד. הגעתי מלאת נחישות למצוא כלי בחנות היחידה שהיתה פתוחה גם בשבת וגם בראשון – חנות ותיקה בשם פאוולס. ראיתי בה המון כלי נגינה והמוני אנשים הנכנסים ועולים גם לקומה השניה שכללה מוצרי אמנות וציור. היה נראה שכולם רוצים לנגן בכלי כלשהוא – איזה מחזה נפלא! חשבתי לעצמי. התכוננתי לבדוק היטב את החלילים ואת החליליות בחנות, כי הרגשתי שזו תקוותי האחרונה למצוא חליל אירי בטיול הזה. גיליתי מבין החליליות אחת שניגנה נפלא. מחירה היה 98 יורו, והמוכר בחנות אמר לי שהיא רק הגיעה יום לפני כן לחנות. מדובר בחברה פחות מוכרת ובכלי שמעולם עוד לא מכרו. המוכר שמח שאהבתי את הכלי. בדקתי את הכיוון במכשיר שהבאתי מהארץ, והכל היה מצוין. צליל משרוקית חם עם גלים קטנים ונעימים בקע מהכלי במנעד רחב שהגיע עד לצליל לה שני. לא היה לי כל ספק שאת הכלי הזה ארכוש.
ואז המשכתי לחלילים. היו ארבעה: שניים עם השם מק נילה שלא מצאו חן בעיני, ועוד שניים עשויים מעץ שבנה ארי דה קייזר וניגנו מצוין. מחירם היה מעל 800 יורו, ולא יכולתי להצדיק את הקנייה כשחליל בפחות מחצי המחיר בדבלין ניגן באיכות דומה. הייתי מאוכזבת ומבולבלת. כבר הבנתי שלא כדאי לי לכתוב בקבוצות החליל האירי בפייסבוק, כי התחרות בין החנויות והבונים היתה כל כך קשה ואף מכוערת. התחלתי לקרוא פוסטים המכפישים שם זה או אחר של בונה, ולא הייתי בטוחה כמה מהכתוב הוא פוליטי או אמין. מה עוד שלכל חלילן צורת נשיפה שונה והעדפות שונות, והייתי חייבת לגבש דיעה בסופו של דבר הרלוונטית לצורת הנגינה שלי. (כבר אמרתי כמה אני שונאת לבחור לעצמי כלי?!)
החלטתי להתייעץ בפייסבוק צ'אט עם ידידי האנגלי ג'ם…חשתי שהוא אמין במידע שלו, מה גם שהוא הכיר את אחד ממורי לחליל מתקופת מגוריי בבוסטון: מורה בשם פיטר בלום – איש סימפטי ביותר ומומחה בחלילים. כשכתבתי לפיטר על ביקורי הצפוי לאירלנד הוא הודה שאין לו ניסיון רב בתחום החלילים האיריים אך המליץ לי על כמה יועצים, ביניהם ג'ם.
ג'ם המליץ שאמשיך לנסות למצוא בונה חלילים, ולשמחתי הצלחתי לתפוס אחד שג'ם המליץ עליו. בונה בשם דמיין תומפסון לשמחתי ענה לטלפון אך התנצל שהוא בחופשה עד יום שני אחר הצהריים. (וואו – איזה סופי שבוע נחמדים וארוכים יש לאנשים הללו!). השיחה עם דמיין היתה יעילה. דברנו על החומרים מהם בנויים החלילים האיריים, ומסתבר שהדעות לגבי חלילים העשויים מחומר בשם דלרין הולכות ומשתנות בשנים האחרונות. דלרין הוא סוג של פלסטיק, אך מה שחשוב עוד יותר מהחומר הוא הבונה עצמו. בונה שאיננו מספיק מנוסה גם לא יכין חליל טוב מעץ משובח, ולעומת זאת מומחה יכול לבנות חליל מצוין אפילו מדלרין.
דמיין התנצל שלא יוכל כלל לפגוש אותי, והמליץ שישלח אליי לישראל את אחד החלילים שלו העשויים מדלרין. הרגשתי אסירת תודה ורק מעט מאוכזבת שאעזוב את אירלנד אולי ללא חליל אירי. ניסיתי להבין מדוע אין כלל כלים שבנה תומפסון הנמכרים בחנויות בדבלין או בגאלווי, ואז הוא נזכר שייתכן שיש חליל שלו בחנות מוסיקה בעיר אניס. אניס שוכנת כשעה מגאלווי אך זה היה יום ראשון והחנות באניס היתה סגורה.
איזה מזל שבן זוגי כה מבין, תומך ואוהב! יובל לא התנגד כלל לבקשתי שלמחרת בבוקר נקפוץ לאינס לפני הנסיעה בחזרה לדבלין. למחרת הגענו לעיר עתיקה יפהפיה לחנות בשם "קסטיז" בה מצאתי חליל אחד שנותר למכירה ונבנה על ידי תומפסון. הכלי היה אכן מצוין, עשוי דלרין, וניגן נפלא. קניתי אותו במחיר של 390 יורו, והמשכנו בדרכנו לדבלין. אלא שאז התחלתי לתהות לגבי החליל בדבלין. הייתי סקרנית להשוות את החליל של סיאוג עם החליל של תומפסון…והנה שוב, בן זוגי תמך ברעיון. הוא ידע כמה השתוקקתי לכלי טוב, ובהתחשב במחיר שהיה נמוך בהרבה מחלילי בארוק למשל שמחירם מתחיל לפחות ב 1500 יורו…גם העלות של שני חלילים איריים לא מגיעה למחיר של חליל בארוק אחד. ואינני כלל נוקבת במחירי החלילים המודרניים. רק ראש טוב לחליל מודרני מגיעה בקלות למאות יורו.
הסתובבנו כמה שעות באניס ונהננו מאוד מהביקור בעיר הזו. הנסיעה מאניס לדבלין לקחה המון זמן, יותר מהצפוי, ובמהלכה הבנו שאין סיכוי שנגיע בזמן לחנות בדבלין. "גנדרבה לוקה" עמדה להיסגר בשעה 18:00 ואילו לפי הוויז' אנחנו עמדנו להגיע לדבלין בשעה 18:20. העובדים בחנות סירבו לחכות לנו אחרי זמן הסגירה, למרות שניסיתי אופציה שכזו, וגם הסתבר שאף אחד מהעובדים לא מתגורר קרוב למלון שעמדנו ללון בו ללילה האחרון. הטיסה שלנו לארץ עמדה לצאת מוקדם בבוקר יום המחרת. תהיתי אם יש לי אופציה כל שהיא שלא חשבתי עליה או שעליי לנסות ולשכוח מההשוואה בין החלילים. ושוב – בן זוגי החכם חשב על פתרון: "תמצאי חברת שליחויות", הוא ייעץ לי. התחלתי לחפש בגוגל וצלצלתי לחברת השליחויות הראשונה שמצאתי: תמורת 36 יורו הם יכלו להביא את החליל מהחנות אלינו למלון שהיה כחצי שעה מחוץ למרכז דבלין. הם רק רצו לדעת אם ארצה שליח על אופניים או באוטו, ולקח לי שנייה למלמל שאפשרי באופניים כי מדובר סך הכל בחבילה קטנה של חליל.
מה נותר לי לספר? הגענו למלון שלנו בדבלין שהיה קרוב יותר לנמל התעופה כדי שנוכל להתעורר בניחותא לטיסה שלנו בבוקר יום המחרת, וחיכה לי שם החליל. פתחתי את שני החלילים והתחלתי לנגן עליהם כדי להשוות בינהם. לא היתה כמעט כל יכולת להשוות. כל כך שמחתי לגלות ששניהם היו כלים מצוינים ושניהם שונים מאוד זה מזה. חליל הסיאוג כבד יותר ובנוי מארבעה חלקים לעומת חליל התומפסון שהיה בנוי בשני חלקים בלבד והיה קל יותר במשקל. שניהם מכוונים היטב ומגיעים גם לסול גבוה – 2.5 רגיסטרים. לסיאוג צליל עמוק יותר, ולתומפסון אוורירי יותר. שניהם נהדרים ואני פשוט מאושרת. מסתבר שחליל הסיאוג עשוי בפקיסטן – אבל הוא מנגן נפלא לטעמי. הוא מהראשונים שמוציאה חברת סיאוג שכנראה מתפתחת לכיוון מכירת חלילים ולא רק חליליות. עכשיו רק נותר לי למצוא עוד מישהו שרוצה לנגן בחליל אירי – כי יש לי שניים! ובנושא הקריבידג'? מסתבר שזה בכלל משחק אנגלי. לא מצאנו שחקנים לשחק איתם באירלנד…נחשו לאן הנסיעה הבאה שלנו?!
למידע נוסף על חלילי תומפסון גשו לאתר שלו שכתובתו מטה.
עבור חלילי הסיאוג – עדיין אין מידע ברשת. זהו מודל חדש לגמרי.
6 Responses
שלום תמר
איזה כיף לך שנסעת לאירלנד ונהנת.
התוכלי להמליץ לי על קנית חליל אירי פה בארץ
עם צליל עמוק ונעים.
תודה חנה
שלום חנה – זה לא פשוט. אינני יודעת האמת כי מסיבה זו נסעתי!
הי תמר, אשמח לדבר איתך בפרטי ולבדוק את האפשרות לקנות ממך חליל
קניית חליל אירי לא לגמרי מומחיות אצלי – בארץ לא הצלחתי ותוכלי אולי לנסות את שלי ולהזמין לעצמך זהים מאירלנד. בשמחה.
שלום
האם החליל האירי שאת רוצה למכור הוא של רביב שטיין שבא עם הקורס שלו? גילי 0546558998
אין לי חליל אירי למכירה – אני מצטערת אם השתמע אחרת!