אתמול ביקרתי בשתי תערוכות בתל אביב. שתיהן כמעט אחת ליד השניה בסביבה של רחוב ביאליק המלא בבניינים שעברו או עוברים שיחזור. הרחובות שקטים ובקצה רחוב ביאליק יש כיכר יפהפיה בה ועליה משקיפה עיריית תל אביב השנייה – בניין מקסים שהיה מיועד להיות בית מלון במקור. המבנה רחב עם מרפסות עליהן אפשר לדמיין את הנואמים ואת הקהל הנרגש והגאה עומד ומוחה כפיים. מטרתי היתה להגיע לתערוכה "אדריכלות היא מוסיקה שקפאה" המוצגת בימים אלו בבית ליבלינג ברחוב אידלסון 29, אך לפני שהספקנו להגיע לבית עצרנו בבאוהאוס. אני מודה שבעבר ביקרתי המון וניגנתי בפליציה בלומנטל – בניין משגע בצבע אפרסק שעומד ליד בניין העירייה הישן – אבל לא שמתי לה למבנה הלבן הקטן שממולו בו ניתן להתרשם מתערוכה קטנה אך מעניינת ביותר על בית הספר הגבוה לאמנות, אומנות, אדריכלות ועיצוב. רק שם המקום לבטח יכול להוביל להרצאה של שעה לפחות…כמוסיקאית, אינני רוצה להתיימר ולכתוב על התערוכה, אך כחובבת עתיקות מושבעת אני יכולה לאמר שהפריטים בתצוגה מודרניים להפליא אך מקורם בשנות השלושים מדירה בניו יורק. הריהוט הגיע זמנית לבאוהאוס בזכות משפחה יהודית ניו יורקית. על אחד הקירות יש עיצובים אדריכליים נועזים שהבנתי ממי שהיתה במקום שבזמנו הוכנו לבנייה על הכרמל בחיפה, אבל בגלל התנגדות של החיפאים התכניות לא יצאו לפועל.
מוטיב ההרפתקנות והתעוזה שהרגשנו בבאוהאוס המשיך ללוות את אחר הצהריים שלנו עוד יותר כשהגענו לבית ליבלינג. גילינו כניסה עשירה בצמחייה ומעניינת ביותר בעיצובה ונכנסנו אל תוך חלל הבית במעלה המדרגות. מלבד כמה תצוגות שיש כרגע במקום, יש בית קפה וחדר לסדנאות אמנות. האוירה בהחלט יוצאת דופן ושלווה, והייתי להזכיר לעצמי שאני בתל אביב.
ראו כאן תלמידת בית הספר באוהאוס בשנת 1926 עם מסיכה – זה נראה לי כמו משהו לגמרי עתידני…ומתחתיה תיכנון בניה בכיכר אתרים בשנות השישים – זה לא דומה יותר לבנייה במגדלי YOU?!
אבל מה שבאמת צבט אותי היה מה שכתב אריך מנדלסון ב 1940 – פלשתינה והעולם של מחר. ראו את הציטוט בתמונה מטה: "הבעיה שעמה מתמודד היהודי בפלשתינה היא…כיצד להפוך לחלק מחבר העמים השמי העתידי…המסמל את האיחוד הין הציוויליזציה המודרנית ביותר והתרבות העתיקה ביותר".
בחדשות היום: משרד החינוך מבקש להוריד מפות של ישראל מקירות בתי ספר בתל אביב כי מסומן בו הקו הירוק. איפה קצה חוט של שיח או התייחסות לעם "שמי"? הגענו לכאן עם כל הכוונות הנכונות, אך הצורה שבה אנו מחנכים ומתבטאים כיום התרחקה כל כך מהלך הרוח המקורי ששרר פה לפני ובתקופת קום המדינה. אני הייתי שמחה לדעת כמה ילדים יהודים שגרים כיום מחוץ לקו הירוק מודעים בכלל לעובדה זו או שאין צורך לספר להם זאת?
ממה שאני קוראת על מנדלסון – הוא היה אדריכל גרמני-יהודי בעל שם עולמי שעיצב בניינים עירוניים בארץ. בין השאר הוא זכה במלגת גוגנהיים המכובדת בתחום מדעי הרוח. אילו היה יודע אז מה יהיה מצב לימודי מדעי הרוח בשנת 2022 בישראל ללא ספק היה מתמוטט מיגון.
ולגבי התערוכה על אדריכלות ומוסיקה? אותי היא מאוד איכזבה. הנושא מרתק אותי אבל מה שמוצג לא היה דומה לצפיות איתן הגעתי. אך מזל שהגעתי בכלל לשני המקומות המרתקים הללו. מומלץ וללא שום דמי כניסה.
