כשהתחלתי ללמוד לנגן על חליל נאיי בירושלים לא תארתי לעצמי כמה הנסיעה השבועית לבירתנו תפתח בפני את עולמות הקולינריה ואת ניחוחות העיר ירושלים עם אופייה האקלקטי.
בכל מקום אני רואה ערבים עובדים לצד יהודים, ערבית נוכחת בצורה משמעותית במרחב הציבורי, והרגשה תוססת ואנרגטית עם המון "ביחד" של חילונים וחרדים. את כל זה בהחלט שלא מרגישים ממרחקי גבעות המרכז של המדינה…
מצאתי מהר מאוד קונדיטריה שכבר אהובה וממש מומלצת למי שלא טעם – שמה "יהודה". בכל שבוע שמתי לב שהקינוחים הנהדרים משתנים, ושאלתי על כך את אחת העובדות. היא אכן אישרה שהמקום מגוון ומשנה את הקינוחים. בכל ביקור לא התאכזבתי, ובדרך כלל נהניתי מאכילת הקינוח באיטיות ברכבת בדרכי חזרה לתל אביב.
בנסיעה שלי השבוע לא הספקתי לאכול צהריים בבית, ויצאתי לדרך מוקדם יותר במטרה למצוא מקום לצהריים בירושלים. ממש במקרה הגעתי למקום כה מוצלח שלבטח אחזור אליו שוב. המסעדה "פינתי" פתוחה רק כ-50 שנה ועובד בה לדעתי חלק מהצוות המקורי של המקום. מדובר בצוות שמתקתק! מהירות הגשת האוכל במקום שוברת שיאים חדשים, ונראה שאולי בשל המרחב הקטן וזמן הפתיחה המוגבל ביותר, בעלי המקום מצליחים שלא לבזבזב ולו שניה אחת. ברגע שעיניך נתקלות במלצר – דהיינו בעל המקום – הוא ישאל מה ברצונך להזמין. ברור שרוב הלקוחות פוקדים את המקום שוב ושוב ואין צורך בתפריטים, אך כשהיססתי לענות צעק המלצר "תפריט!" ומיד צעיר ערבי העובד שם מסר למלצר תפריט שהונח על שולחני. הגעתי למקום כשאני עמוסה בשלושה תיקים, ושמתי שניים מהם על כיסאות. המלצר הביט בי בהלם ואמר: "לא, לא, לא! את לא תקחי שלושה מקומות ככה! לכי לשולחן בחוץ אם ככה את עושה!". התנצלתי מהר וסידרתי במהירות את התיקים לידי בהבנה שעוד אנשים יצטרפו לשולחני. ואכן אחרי עוד כמה שניות הושיב המלצר גבר ממולי אליו חייכתי כאילו ברור שנחליף כמה מילים אם אנו חולקים שולחן במסעדה בגודל בקושי 12 מ"ר. הסתבר שמולי יושב אדם המגיע יום יום למקום והוסיף בגאווה "אני דור עשירי בירושלים!". עניתי לו: "ובן זוגי דור 28 בארץ!". הבחור לא האמין, כי זו כנראה לא תשובה שהוא אי פעם קיבל וכך החלה שיחתנו המעניינת. הסכמנו שהוא מרגיש בחו"ל בתל אביב ואני בהחלט מרגישה בחופשה בירושלים. את שתי הערים הסכמנו שקל לאהוב.
על קירות המסעדה צילומים דחוסים כמעט זה על זה, מזכרות מלקוחות מרוצים, מכתבים והמוני סיפורים. בכל תצלום פנים מחייכות המאשרות שזהו ה-מ-ק-ו-ם לאכול בו! ואכן היה לי טעים ביותר. כל יום האוכל מבושל מחדש, והמסעדה נסגרת כנגמרות המנות. זה קורה די מהר כך שהבנתי מידידי לשולחן שהתמזלתי להגיע בדיוק בזמן הנכון.
אזרחי מדינת ישראל…עלינו לזעוק אל העולם את אשר קורה על אדמתנו! כל היופי הזה, הטעמים, הריחות, הגיוון העצום והחיים המשותפים של אנשים שהגיעו מכל קצוות תבל ומכל הדתות בעולם. בואו נקבל את המגוון הזה בגאווה. בזרועות פתוחות ובהערכה. הגיע הזמן לבנות כמו שצריך את מדינת ישראל. רק יחד ובצבעוניות שעל אדמתנו! אחרי השבת השחורה של ה 7.10 עלינו לשנות מסלול, והפעם נעשה זאת כמו שצריך!
