התרגשתי הבוקר לקרוא בדף הפייסבוק של החלילן סר ג'יימס גולווי על יום הולדתו ה-104 של לאונרד ברנשטיין. איזה מלחין ומוסיקאי נשגב שלעניות דעתי תרומתו לתרבות ולמוסיקה בישראל לא ידועה מספיק. כשחגגו את יום הולדתו ה-100, התזמורת הפילהרמונית הישראלית יחד עם עוד כ-3,000 תזמורות ציינו את האירוע בפסטיבלים ובקונצרטים מיוחדים ברחבי העולם.
בכתבה מאת מאיה נחום שחל מ-2018 באתר כלכליסט היא כותבת: "הרומן של ברנשטיין עם הפילהרמונית הישראלית החל שנה לפני קום המדינה כשניצח עליה בפעם הראשונה. שנה אחר כך התקיים הקונצרט המיתולוגי תחת כיפת השמים עם שחרורה של באר שבע מול מאות חיילים בעיר. בקונצרט הפתיחה של חניכת היכל התרבות עליו ניצח ב־1957 הסיר ראש העיר דאז חיים לבנון את הלוט מעל דוכן המנצחים ומסר אותו לברנשטיין לנגינת התקווה."
כחלילנית שמעתי מאבי על יצירתו של ברנשטיין "חליל"- נוקטורן לחליל סולו, תזמורת כלי קשת וכלי הקשה. הוא הלחין אותה לזכר החלילן ידין טננבוים. טננבוים היה ילד פלא ותלמידו של החלילן האגדי אורי טפליץ ז"ל אך חייו נקטעו בקרב בתעלה במלחמת יום הכיפורים. כעבור כמה שנים, באחד מן הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בתל אביב, פגשו בני המשפחה את לאונרד ברנשטיין מאחורי הקלעים ונתנו לו תקליט של הקלטות של טננבוים הנותרו בידיהם. ברגישות ובהוקרה, ברנשטיין הבטיח למשפחה להלחין יצירה לזכרו. כעבור 4 שנים, בשנת 1983, בוצעה היצירה בבכורה בבריכת הסולטן בירושלים עם החלילן המופלא ז'אן פייר ראמפל.
ברנשטיין היה ללא ספק אדם מבריק, מצחיק, שנון וצנוע. קראתי בדף הפייסבוק של "מגזין הקישורים הסמויים מן העין" כתבה מעניינת מאת אייל שרף וכותרתה: "אל תנגן את הצליל הנכון, המנומס ההוא. תן לי את הצליל האמיתי, השונה". וכך ממשיך שרף: "בעיני לאונרד ברנשטיין היה הניצוח אקט כלל גופי, קח ותן ארוטי. האם היה מנצח יותר ממלחין או להפך?…באחת מחופשות הקיץ שבילה לאונרד ברנשטיין בן ה-14 עם משפחתו וחבריהם לקהילה היהודית בשֶרון, מסצ'וסטס, הוא יזם והעלה הפקה של האופרה כרמן. זו היתה הפקה מעט אוונגרדית לזמנה. "פשוט ממניעים של אגו", סיפר לני בריאיון לספר הזיכרונות של אחיו ברטון, "היה מתאים שאני אשחק את כרמן [הצוענייה], והחברה שלי אז — את דון ז'וזה [החייל]… למקהלה הצלחנו למצוא בעיקר בנות. בסוף בנינו מקהלת גברים בביצוע נשים מחופשות לאנשים מבוגרים עם כיפות… אני ניגנתי בפסנתר, למעט בזמן שהייתי על הבמה בתור כרמן". השירה היתה באנגלית וביידיש. כרמן בדראג בתיאטרון הקהילתי של שרון מסמן את ראשית דרכו של הופך יוצרות. בכל הזירות שפעל בהן וביצירות שכתב לאונרד ברנשטיין הוא קרא תיגר על מוסכמות וניסה לשנות סדרי עולם.
אז אני רוצה כאן בבלוג שלי וכחלילנית המאמינה ש"מוסיקה מבטאת הכל ונמצאת בכל" כפי שאני כותבת בספרי "מנגינת החיים", לאחל יום הולדת שמח לאיש הענק הזה – מלחין שמנגינותיו והמקצבים שיצר מתנגנות לעד בראשם של מיליוני אנשים בכל רחבי העולם!
התמונה הבאה מצחיקה וממחישה לדעתי פן באישיותו ובאישיות בתו שלדעתי מתאים לציון יום הולדתו. מצאתי אותה בדף הפייסבוק של יעקב כץ:
