חופש הבחירה שלנו ושל ילדינו

חיינו מלאים בבחירות ובויתורים יום יומיים אך האם הם מלאים בכנות עם עצמנו ובהקשבה לרחשי ליבנו? יש המון בלבול כיום בחיינו ואין סוף "רעשי רקע": דעות בני משפחותינו, הסביבה, חברים, שכנים ומכרים, דוקטור גוגל, פורומים, קבוצות וטסאפ, טיק טוק, אינסטגרם ועוד ועוד…הבחירה הנכונה הרבה פעמים לא ברורה לנו משום שהתרגלנו שלא לחשוב באמת על "מה נכון לנו". התרגלנו לכך כי בשל אינטרסים עיסקיים, פוליטיים ואחרים יש תקשורת המטעה אותנו, הורים שמטעים, חברים שמטעים, חינוך שמטעה ועוד. קשה היום הרבה יותר מבעבר. קשה בשל העובדה שדרכי התקשורת התרחבו כל כך ואנשים מתקשרים או מקבלים מידע מעשרות ומאות דרכי תקשורת. דרכי תקשורת מגיעים אלינו בכל שניה ולעיתים קרובות בו זמנית (!). תשומת הלב הנדרשת בכדי להבין ולהפנים את שלל המידע מתקרבת ליכולות אל אנושיות. אם לא מספיק שאנו נוהגים, מדברים בדיבורית, רואים שלט פרסומת ענק ואולי מהבהב לנו מול העיניים ומרוכזים בנהיגה…ישנם כיום לצערנו מורים ואנשי חינוך לא ראויים לחינוך ילדינו אך בנוסף ישנם הורים שלא מטפלים בעצמם ריגשית, נפשית או פסיכולוגית ומגדלים ילדים שמבחינתם צריכים להיות מודל חמוד וזהה של עצמם בקטן.

עלינו כהורים להבין שהגענו לפרק זמן בו אנו צריכים ללמוד מחדש הרבה צעדים בחינוך ילדינו – צעדים בנושאים שכלל לא התנסנו בהם בחיינו כמתבגרים. השינויים כיום מתרחשים במהירות שכזו שאיננו עומדים בקצב השינוי. אני מדברת ספציפית על נושא "לקיחת החלטות" ועל הורים לילדים מתבגרים – מבחינתי גילאי 11 – 12 ועד סיום התיכון. אני גם ספציפית מתייחסת כאן להורים הסבורים שילדיהם אינם לוקחים החלטות נכונות בנושאי פעילותם מחוץ לביה"ס, קשריהם החברתיים, בחירותיהם בלימודים וכו'. לפני כל התערבות – התערבות שלמעשה מייצגת "היעדר או המעטת חופש הבחירה" לילד:

1. עלינו לשאול את עצמנו "למה" ילדנו לוקח את ההחלטה?

ולזכור שלמשך רוב שנות חייהם ילדינו לא איתנו ועלינו כהורים לתת להם כלים להתמודדות ועצמאיות ללא תלות בנו.

2. לשאול האם אולי "אנו" או דעתנו האישית בנושא הינם מקור הבעיה?

ולזכור שעלינו לשקול היטב את השלכות התערבותנו ואת צרכי הילד אל מול צרכינו שלנו או רצונינו האישיים.

3. ההתערבות האופטימלית היא התערבות שתגרום לילד עצמו לקחת את ההחלטה הנכונה להם.

לעיתים נדירות אנחנו צריכים להתערב בצורה פעילה שהולכת "נגד" החלטת הילד. אם זה קורה לעיתים תכופות מדי (ואתם תשפטו אם אתם יוצאים מדעתכם או שהמצב נסבל), עליכם לחפש טיפול מקצועי כמשפחה או ההורה/ההורים זקוקים לייעוץ ולליווי מקצועיים. צאו מההנחה שפסיכולוג/יועץ זה לאנשים חלשים. אנשים חזקים מסוגלים להודות בעובדה שחייהם טעונים שיפור. וזאת למען עתיד ילדיהם ולמען העתיד שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו.

הכותבת – תמר מלזר קרימולובסקי – היא מורה לחליל ומחברת הספר "מנגינת החיים". היא איננה פסיכולוגית או אשת מקצוע בתחום הטיפולי. תמר היא מוסיקאית האוהבת את העולם ואת נפש האדם.

ReplyForward

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

עולמם של ילדים

איך מרגישה סופרת שהוציאה את ספר הביכורים שלה כשהיא מגיעה לבית הקורא? בימים אלו אני מקפצת בין בתי קונים ומביאה להם באופן אישי את ספרי

המשך קריאה »