אין דבר שיכול להתקרב לתשוקה ולאנרגיה של אמנים צעירים המשקיעים את הנשמה במטרה לתת לקהל את החוויה העצומה ביותר. תכפילו את זה עם עשרות אמנים צעירים ותתחילו אולי להבין את רמות האנרגיה בבית רוזין ברמת אביב במחזר Heathers. אני הייתי שם בשבת האחרונה ובדיוק באותו הזמן התחילו להתקהל המוני מפגינים בקפלן כדי לדרוש את מה שמגיע לכולנו – חופש.
המחזמר Heathers יצא כסרט בשנות השמונים ולדעתי מקבל פרספקטיבה שונה לגמרי וחיונית ביותר לאחר אירועי ה-7.10 אותם רבים מאיתנו עוד מתקשים לעכל. עולים במחזמר נושאי אונס כולל אונס בידי שני גברים, רצח, הומואים, טרנסים, להט"בים, סמים, שכרות, לחץ חברתי, בדידות, אובדן הורה, התאבדות ואם כל זה לא מספיק אז גם מקום הדת בחברה. כל הנושאים הללו נוכחים בחיי תלמידי תיכון בני 17 במחזמר שאורכו מעל שעתיים וללא הפסקה. הקהל שראיתי בבית רוזין היה בעיקרו צעיר וחלקו הגיע לבוש בסגנון תלמידי התיכון במחזמר. ממוצע הגילאים היה 21 או פחות. הגעתי במקרה דרך אחד מנגני ההרכב המוסיקאלי שכולל 8 נגנים נהדרים. לפני ערב הפתיחה כבר נמכרו לגמרי חמשת ההופעות, לדעתי ללא שום פרסום.
המחזמר מתאר חברה צבעונית ומגוונת כפי שהמוחים בקפלן חוששים שלא תתאפשר בישראל של בן גבירים וסמוטריצ'ים. לאחר ארועי ה 7.10 החיים כאן המשיכו, ואי אפשר שלא לקבל את העובדה המצערת שעבור רוב אזרחי המדינה, ונראה כי לממשלת ישראל, חיי בני אדם הפכו נזילים. איבדנו באיזשהו מקום את המשמעות של העלמות חבר. העלמות חטופנו. מילואים בלתי נגמרים של אזרחיינו, ואלפי אחרים שנרצחו או שלא חזרו לבתיהם. כאשר אונס, ירי או רצח הופכים לדבר שיגרתי ואפילו לצורת חיים, האם מפליא הוא שילד שגדל בצל מות אימו בבניין שפוצץ האב ורגע אחרי שנפנפה לו לשלום מהחלון? עבור הילד הזה – הדמות ג'ייסון דין (JD) במחזמר – הרצון לירות בכל מי שעושה רע בעולם הופך לגיטימי והגיוני לחלוטין. ותארו לכם כמה JD's לעתיד גדלים לנו כיום בישראל?!
במחזמר אנו רואים ילדי תיכון עם העדפות מיניות שונות ובחלקם מחביאים את זהותם המינית. רגע מרגש עבורי במחזמר קורה כאשר האבות של שני חברים שנרצחו שרים דווקא על קבלת היותם של בניהם הומואים. הכל בהומור שחור, אך עם מילים ברורות וחזקות ביותר.
נושא "התאבדות" הוא גם כן מאוד דומיננטי במחזמר Heathers. אינני יכולה להאמין שלא יהיה זה לצערי נושא שיעסיק יותר ויותר את החברה הישראלית. ההסתכלות על התאבדות נעשית דרך היבטים שונים, ותובנות הצופה דווקא מעצימות את הרצון לחיות. אינני רוצה לפרט יותר מדי כי אני ממליצה לעשות הכל כדי לראות את המחזמר ולדרוש שימשיך אל במות נוספות. אולי באולם גדול יותר?!
החברה שלנו מדממת וזקוקה לכל כך הרבה שלא בידינו לקבל. הממשלה לא מדברת על תכנית שיקום הצפון או הדרום, ונראה שעוסקת בעיקר בנושאי דת, הדתה או "לא" לחוק גיוס החרדים. Heathers משמש כמעין תרפיה דרך הלם, דרך הנושאים הכי קשים שנוגעים בפצעים הכי פתוחים אצלנו. אני סבורה שמי שכעת מתקשה נפשית וילך להופעה של Heathers יקבל המון כוחות נפש ואפילו קצת אופטימיות. מרגש למשל לראות כיצד רוחות המתים ממשיכות שם לרחף גם לאחר המוות ונוכחותן חזקה ומשפיעה על הדמויות שבחיים. זה כמעט לא משנה מי חי מת – כי שניהם קיימים בו זמנית.
בקפלן ממתינים השוטרים של בן גביר ומצלמות לצילום קלסתרונים. כח בחסות הממשלה שבמקום לחפש רוצחים, אנסים ופורצים בחברה, רודפים אזרחים שרוצים לחיות כאן. אזרחים שעדיין לא ארזו את המזוודות והפכו לסטטיסטיקת היורדים. אז אולי כולנו נמצוץ קצת אופטימיות ונראה את האור? כשרונות צעירים, חלקם יוצאי 8200, במחזמר שנושאיו על שולחנינו בין אם נרצה או לא. כי זוועות עברו ועוברות על חטופינו גם ברגע זה. כללי המשחק ה ש ת נ ו ואמני ישראל הבינו זאת מזמן.
