אמנים ישראליים בתכניות בלתי נשכחות בעונה השביעית של הסלון מול גבעת נפוליאון

במוצ"ש ה-20 לינואר ארחנו בסלון מול גבעת נפוליאון את אמנית הקול הבינלאומית רות וידר-מגן. הכרתי את רות במשך זמן רב יותר ממה שידעה רות, כי בצעירותי הגעתי עם הוריי לצפות במחזות עליהם היא עבדה עם בת דודתי השחקנית והמחזאית עליזה עליון ישראלי ושותפתן השלישית – גבריאלה לב. קולה של רות התנגן באזניי כבר מאז היותי בת 10 לערך. הצטערתי שלא הספקתי ליצור ולעסוק באמנות יחד עם בת דודתי אותה כה הערצתי, ולכן כשגיליתי לפני כמה שנים שרות מופיעה בתל אביב הגעתי לראותה והרגשתי איך אני חוזרת לשמע קולה למחוזות ילדותי. קולה לא השתנה כלל וכלל והיא נראתה לי כמו אישה ללא גיל. אישה התלושה מהזמן כפי שאנו מכירים אותו. בסוף ההופעה ניגשתי אליה לשוחח ומאז החל להתרקם ביננו קשר מיוחד – קשר סביב דמותה של עליזה שחסרה לשתינו כל כך.

כעבור יותר משנה הגעתי שוב לצפות ברות, הפעם בסינמטק ולרגל הקרנת סירטה עטור הפרסים "וראי שמיים". הסרט תיעד את עבודתה בחקר גבולות הקול האנושי. לא במקרה היה קולה חרוט שנים בזכרוני. גחמותייה, צרחותייה וכל ניואנס שיצא מגופה העיד על יכולתו של האדם להשתמש בגופו ממש ככלי. הרוח כמו חדרה אל תוך גופה דרך נשימותיה כדי לצאת שוב בזוויות, צבעים, איכויות, הדהודים, מהירויות ודינמיקות מגוונות כפי שלא ניתן לדמיין. בסיום הערב ואחרי שכה התרשמתי מסרטה הצעתי שנערוך הקרנה בסלון שלי, ולאחר כמה חודשים הערב התקיים אל מול קהל סקרן ונרגש בביתי. לאור המצב בארץ ולאור הקשיים והכאבים הרבים בקרב עמנו הציעה רות שהערב יוקדש לתפילה ל"אנושיות". תפילה לאחדות שבאנושיות. לכח ההתחברות והחופש הטמונים בקול האנושי, לפתיחת השערים שבתוכנו ולאלו המקיפים אותנו, לחיבוק הפצעים בתוכנו ולחיבוק הנפשות הפצועות. הנה תמונות מהערב ומהתפילה שערכנו אשר אליו התווספו צלילים משני חלילים – מחלילי ומחליל שהביאה אחת האורחות.

במוצ"ש ה-17 לפברואר אירחנו בסלון את הזמרת יהלי תורן והגיטריסט והמלחין אורי ברכה – צמד מוסיקאים שיצרו אנטימיות בקהל כבר מהצליל הראשון של תכניתם. "אהבה וגעגוע" היא תכנית מלאה ברגשות ואמוציות חזקות, ויהלי הייטיבה להמחיש את כולן בתנועות גופה, הבעות פניה ובשימוש ברקיעות ברגליה כפי שנהוג לעשות בריקוד הפלמנקו. הסלון הואר עם נרות אדומים והקהל יכל להתנתק בקלות מכל המתרחש במדינה ולהמריא למקום אחר עמוק בנשמה. זה היה מסוג הערבים שלא רצינו שיגיע אל סופו…התכנית כללה מוסיקה בספרדית ובלדינו מאת דה פאייה, לורקה ומוסיקה מקורית שנכתבה על ידי אורי ברכה.

לפניכם קליפ מהתכנית:

במוצ"ש ה-16 למרץ אירחנו את הצ'מבליסטית המופלאה מריה ניישטאדט. הכרתי את מריה בזכות תכנית ילדים שערכנו בסלון כמה פעמים לאורך השנים ושמה "חיות היקום: חיות מתחת למיים, על האדמה, בשמיים ובחלל". מריה הגיעה לתכנית יחד עם בנה ובסיום האירוע ניגשה אליי וסיפרה לי על היותה נגנית צ'מבלו ועוגב. כעבור כמה חודשים הצעתי לה שנעבוד יחד ובנינו תכנית סביב שני המלחינים הנפלאים י. ס. באך וגאורג פיליפ טלמן. כשגילינו ששניהם נולדו בחודש מרץ – באך ב 28.3 (?21.3) שנת 1685 וטלמן ב 24.3 (?14.3) בשנת 1681 – החלטנו שבתכניתנו נחגוג לשניהם ימי הולדת.

התכנית כללה שתי סונטות שנכתבו במקור לעוגב אך יצאו במהדורות חדשות בגלל הסבירות הגבוהה שנכנבו גירסאות על ידי באך גם לחליל בליווי קונטינאו. הפרזות הארוכות והנהדרות אכן מתאימות לחליל וזוהי זכות ללמוד אותן בחליל בארוק כפי ששמע אותן באך בימיו. צליל הטרברסו (חליל בארוק) ואופן הנגינה בו שונה מאוד מהחליל המודרני, ומריה ואני התמוגגנו בחזרות מהעבודה המשותפת על יצירות כה משובחות.

הנה תמונות מהערב שעבורו הכנתי עוגת גזר לחגיגת ימי ההולדת:

במוצ"ש ה-6 לאפריל אירחנו את המרצה סתיו מישר לתכנית על סמלים נאציים ושימושם במחזות זמר לאורך השנים. בתיאור התכנית כתבה מישר: "בואו לגלות את שכבות הסמליות הנאצית בשלושה מחזות זמר איקוניים: "צלילי המוזיקה", "קברט" ו"המפיקים". הרצאה זו מתעמקת בהקשר ההיסטורי ובמשמעות התרבותית של כל הפקה, ובוחנת כיצד הן ניהלו את האיזון העדין בין בידור לבין הצגת אחת התקופות האפלות ביותר של ההיסטוריה.
כיצד ניתן להשתמש בהומור כדי להקליל את המפלצת הנאצית? אילו בחירות עשו היוצרים היהודיים של הצגות אלו כדי למשוך את קהל התיאטרון במשך דורות? איך מחזות הזמר הללו משחקים על הגבול בין אמיץ לפוגעני, בין עומק לכאב? מההרים הירוקים של אוסטריה ועד הקברטים המלוכלכים של ברלין, והגאונות הסאטירית של "המפיקים", כל מחזמר מציע פרספקטיבה ייחודית על העידן הנאצי. הצטרפו אלינו לערב של גירוי אינטלקטואלי, שירה חיה ושיחה מרתקת בעודנו מאירים זרקור על ייצוגי הנאציזם בתיאטרון המוזיקלי."

ואכן, נהננו מערב מעניין ביותר בו עשתה מישר ניתוח של כל אחד משלושת מחזות הזמר. היא הקרינה לקהל קטעים מגירסאות מוקדמות ומאוחרות של כל אחד ממחזות הזמר והשוותה בינהם. התכנית כללה גם את שירתה של מישר שהייטיבה לבחור שירים מרגשים מתוך המחזות עם הסברים מעמיקים אודות הטקסטים והמילים שלפעמים שונו או התגלו כפחות תמימים ממה שניתן היה להסיק משמיעתם ללא הבנת הרקע ההיסטורי בו הם נכתבו. בסוף הערב היה זמן לשאלות, והנה מטה סרטון מעניין הלקוח מחלקו האחרון של הערב.

מישר בעלת תארים בלימודי מחזות זמר ואומנויות הקרקס. אמה של מישר – מירי קרימולובסקי – כבר הופיעה אינספור פעמים בסלון בתכנית "עונות" ודודתה של מישר – עידית קרימולובסקי-שופן – חוזרת ומתארחת בסלון בתכנית אודות תרבות יפן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

היופי והכיעור שבאנושות

תמיד מפתיע אותי מחדש כמה קרובים הם הפכים. מערכת היחסים העדינה הזו שבין כעס לשמחה, מלחמה ושלום, שקט ורעש. תמיד יש בין השניים קשר גומלין, והאחד איננו נוכח ללא השני.

המשך קריאה »